על קפה, הרגלים והצמדות

את קמה בבוקר ומכינה לך קפה

את אוהבת אותו רותח.

לפני השלוק הראשון

את לא מסוגלת לראות בני אדם

שלא ידברו, שלא יעשו תנועה לא במקום

מצידך גם שלא ינשמו, קודם כל הקפה.

ושעה שעתיים אחר כך,

מגיע הקפה השני. הוא שליו יותר,

הוא פחות דחוף, אך עדיין הכרחי.

הוא מעורר אותך, הוא מפקס אותך

הוא נותן לך את היכולת לפתוח את היום.

בצהריים, אחרי הנפילה הקטנה של העייפות מגיע הקפה השלישי. הוא בא בול בזמן אחרי כמה שעות קשות של צהריים, והשלוק הראשון שלו הוא כמו התרוממות הנפש לא פחות. הוא מכניס בך חיות, נותן כוח לעוד כמה שעות של עשייה.

ואם את ממש אוהבת את הנוכחות שלו בחיים שלך, אז יש גם את הקפה של הערב, שהוא קפה ממש מיוחד. זה אותו אחד שאת שותה רק אחרי שהכל נהיה שקט, הבית עובר למוד של לילה, ואז מגיע תורו. קפה שהוא כמו המאבטח בטיול שנתי, הוא אחרון, הוא מדויק, הוא לוהט והוא בא בול בזמן. מבין כולם, למרות שהם זהים בטעם ובדקויות, הוא זה שאת הכי מפנטזת עליו.

אבל מה היה קורה אם היית קמה בבוקר ולא היה קפה? לא היה קפה בבית, לא במכולת, לא בסופר ולא באף פיצוציה. אם הקפה היה נעלם מהעולם- מה היה קורה לך?

כששאלתי את עצמי נתקפתי בהלה,

הרי הקפה הוא אחת ההתמכרויות שלי,

אני באמת לא יכולה בלעדיו.

השאלה הבאה שנשאלת היא האם באמת יש לו את כל היכולות והאיכויות שצוינו כאן למעלה?

האם זהו הקפה שעושה את ההרגשה, או שאנחנו אלו שהצמדנו לו אותה?

האם אני באמת לא יכולה בלי הקפה שלי?

האם בלעדי השלוק הראשון לא אוכל לראות בני אדם? האם בלעדי הקפה השני לא אצליח להתרכז בעבודה?

האם בלעדי הקפה השלישי, לא יהיה לי כוח להמשך היום? והאם בלי הקפה של הלילה לא יהיה למה לחכות?

לבני האדם יש יכולת לתת למשקאות ומאכלים תכונות שאין להם. מעין עוגן שמחבר בין משהו פיזי לבין הרגשה.

קפה הוא בסך הכל קפה.

זה אנחנו שהפכנו אותו לטקס,

זה אנחנו שייחסנו לו תכונות ואיכויות

זה אנחנו שהלבשנו עליו מנוחות וזמנים,

זה אנחנו שהדבקנו לו הרגשה.

מה שהכי מעניין הוא,

מה קורה כשאנחנו ״מלבישים תכונות״ לא רק על משקאות או מאכלים..

מה קורה כשאנחנו עושות את זה על אנשים אחרים?

מייחסות להם תכונות שלא באמת קיימות בהם, נותנות להם משקל הרבה יותר גדול ממה שבאמת יש להם, מספרות לעצמנו שבלעדיהם ״אנחנו לא יכולות…״

״בלעדי העבודה הזאת בחיים שלי לא הייתי מסתדרת״

״בלעדי הקואוצ׳רית שלי אני אבודה״

״בלי הגבר הזה אני ארגיש לבד״

האומנם?

קפה הוא רק קפה.

ואנשים הם רק אנשים,

והכל מאוד פשוט-

עד שאנחנו מסבכות אותו.

אז בפעם הבאה,

כשאת לוקחת שלוק מהקפה שלך

תשאלי את עצמך,

האם את *באמת* לא יכולה בלעדיו?