בעולם ההתפתחות האישית וההתעוררות הרוחנית
יש מושג כזה שנקרא "אזור הנוחות".
שאלתי את עצמי הרבה על אותו אזור, קראתי וחקרתי,
למה אנשים מתכוונים שהם אומרים אזור הנוחות?
הכוונה היא לאותו אזור שאנחנו נמצאים בחיים שלנו,
מתוך הרגל ומרוץ החיים, זה אזור כביכול בטוח ויציב,
אבל באותו אזור יש הרבה אזורים חשוכים ומוחבאים
כאלה שלא נעים לנו להתמודד איתם. מן קריאה פנימית מודחקת לשינוי.
האמת היא, שאחרי הרבה קריאה, למידה והבנה
הייתי רוצה להציע זווית התבוננות קצת אחרת.
שהרי לא באמת "נוח" שם באזור הנוחות.
זה אולי קל יותר, זה אולי מתוך הרגל, זה אולי יציב
ואולי זה מן מקום כזה שהוא עדיף במחשבה על פני שינוי
כי שינוי זה מפחיד ושינוי דורש ממני המון אומץ שאני לא בטוחה שיש בי.
אבל, ויש אבל גדול. זה לא אזור נוחות- כי ממש לא נוח שם.
זה יותר כמו אזור היאחזות.
אני נאחזת בישן, אני נאחזת בהרגלים שלי, אני נאחזת
בתקווה שאולי זה ישתפר מעצמו, ואני נאחזת
בקרנות המזבח, ואני נאחזת בתפילה שיקרה משהו שיגרום לכך שזה יקרה מבלי שאני אצטרך לעשות משהו באמת. העיקר לא לקפוץ למים, העיקר לא להתמודד.
נסו לחשוב בחיים שלכם על מקום שבו אמרתם לעצמכם
"אני יודע/ת שזה כבר לא בשבילי ולא נכון לי, ובכל זאת אני שם".
אם תהיו אמיצים מספיק לעשות מה שנקרא "עבודת צללים",
תגלו שאזור הנוחות הוא ממש לא נוח, אלא יש שם רק היאחזות
בישן שמבקש שינוי וגם חוסר רצון ותחושת חוסר יכולת להתמודד.
אני מזמינה כל אחת ואחד מכם ומכן, להתבונן באומץ על חייו
וממש עכשיו לקראת שנה חדשה, לבחון את אותם איזורי היאחזות,
להחליט להסתכל באומץ ולהסכים להרפות מאותם אזורים- זה יכול להיות
מקום עבודה שאני מתבאסת ללכת אליו, זה יכול להיות מערכת יחסים
שכבר לא משרתת אותי ואת הצרכים שלי, זה יכול להיות מקום מגורים
שבעבר היה מדויק ונכון לי, ועכשיו הוא כבר ממש לא.
זו יכולה להיות עבודה שבעבר נהנתי לעשות ועכשיו כבר ממש לא מתאימה לי או שאני מרגישה בה מיצוי.
מלא ניסים ונפלאות קורים בשנייה
שאנחנו מסכימים ללכת עם הפחד. ממש יד ביד.
אז תנו לכם מתנה לשנה החדשה
ואף על פי ולמרות כל הפחדים והחששות-
צאו מאזור ההיאחזות.
וכפרה עליכם, תפסיקו לקרוא לזה אזור הנוחות
כי ממש אבל ממש לא נוח שם.
(ואם מהיום בחרתם לקרוא לאזור ״הנוחות״, אזור ההיאחזות אז כפרה עליכם תנו קרדיט, לקח לי מלא זמן למצוא לזה שם אחר.)